החלטה בתיק בש"א 20975/07

1.         בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (ת.א. 31318/05), מיום 31.7.07, אשר קיבל את תביעת המשיבים כנגד המבקשים, וחייב את המשיבים 1, 2 ו-4 לשלם למשיבים סך של 151,330 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה מיום 31.10.04, וכן חייב את המשיבה 3 לשלם למשיבים סך של 100,000 ש"ח בצרוף מע"מ כדין.  כמו כן חייב בית משפט קמא את המבקשים לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.

בית משפט קמא דחה את בקשת המבקשים לעכב את ביצוע פסק הדין בהחלטתו מיום 21.10.07.

2.         לטענת המבקשים, קיים סיכוי טוב לערעורם, כפי שלטענתם מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם, וכי עלול להיגרם להם נזק בלתי הפיך, באם לא יעוכב ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא. לטענתם, המשיבים מצויים במצב כלכלי קשה ובחובות כבדים, וקיים החשש, כי אם יועבר הסכום שנפסק לזכותם בבית משפט קמא לידי המשיבים, לא יוכלו להיפרע מהם המבקשים בבוא היום, אם יתקבל הערעור.

המבקשים צרפו לבקשתם תצהיר ערוך בידי גיסו של המבקש 4, מר אורן גבעתי (להלן - אורן), מיום 10.10.07, שם מסר אורן כי בפגישה שנערכה בינו לבין המשיבים מספר ימים לפני עריכת התצהיר, אמרו לו המשיבים כי אינם עובדים והגיעו לפת לחם, וכי נאלצו למכור את רכושם הפרטי, על מנת לכסות את חובותיהם וכדי לספק את צרכי משפחותיהם.

3.         המשיבים מתנגדים בכל תוקף לבקשה.

לטענתם, אין מקום לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא, הואיל והמבקשים לא הציגו תשתית ראייתית, ואף לא ראשית ראיה, לפיה מצויים המשיבים בקשיים כלכליים וכי הם בעלי חובות כבדים. לטענתם, דברי המבקש 4 בתצהירו, לפיהם ידוע למבקשים אודות מצבם הכלכלי הקשה של המשיבים, הינם מן השפה לחוץ, וללא כל תימוכין, כך גם טענו כי אין לקבל את תצהירו של אורן, במסגרת הבקשה דנן, על אף שהמשיבים לא ציינו מהי הסיבה אשר בגינה יש לדחות תצהיר זה. בנוסף טענו המשיבים, כי גם אם יתקבל תצהירו של אורן, הרי שלטענתם מדובר בתצהיר סתמי, שאינו נתמך בכל ראיה, כשהאמור בו מוכחש על ידם. כך גם צרפו המשיבים לתגובתם, תצהיר ערוך בידי המשיב 1, שם טען " איננו מצויים בקשיים כלכליים, והננו ממתינים לתשלום פסק הדין...".

לטענת המשיבים, אם אכן היה ממש בטענות המבקשים ביחס למצבם הכלכלי של המשיבים, היו מתכבדים המבקשים, ומפקידים את סכום פסק הדין בקופת בית המשפט.

4.         במקרה דנן מדובר בפסק דין כספי, והכלל הוא כי אין מקום לעיכוב ביצועו אלא במקרים חריגים [ראו: ע"א 4641/06מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל (ט.פ.)]. על המבקש לעכב ביצועו של פסק דין, מוטל הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים - כי סיכויי הערעור טובים, וכי אם לא יעוכב פסק הדין, ייגרם לו נזק בלתי הפיך או לפחות באופן המצדיק את עיכוב פסק הדין - מאזן הנוחיות [ראו: בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668 וכן רע"א 3146/06 גלבוע נ' מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל (ט.פ.)].

במקרים בהם מבוקש לעכב פסק דין כספי, יש למאזן הנוחות משקל מרכזי, ועל בית המשפט לבחון את יכולת המשיב להחזיר את המצב לקדמותו, במידה ויתקבל ערעור המבקש [ע"א 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. רפרריס דדו בע"מ(ט.פ.)]. הנטל להוכחת העדר יכולת כלכלית מצד המשיב מוטלת על כתפיי המבקש, ואין די בהעלאת טענות הקשורות במצבו הכלכלי של המשיב, אלא על המבקש להצביע על אותן עובדות אשר מהן עולה היעדר יכולתו של המשיב, ועליו לתמוך עובדות אלה בתשתית ראייתית מספקת, ולרוב, באמצעות תצהיר [ראו: ע"א 8053/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבידור (ט.פ.)].

5.         במקרה דנן הניחו המבקשים תשתית ראייתית למצבם הכלכלי של המשיבים, וזאת באמצעות תצהירו של אורן, אשר ממנו עולה כאמור, כי המשיבים בעצמם סיפרו לאורן על מצבם הכלכלי העגום. מדובר בתצהיר המעיד על מצבם הכלכלי העכשווי של המשיבים, ונראה כי המבקשים הציגו תשתית ראייתית, ולו ראשונית, לבקשתם. מאידך, המשיבים בתצהיר התגובה לא הכחישו למעשה אמירה זאת, אלא טענו באופן כללי את אשר טענו.

עם זאת, הצביעו המשיבים על חשש, מבוסס לדבריהם, כי אם יעוכב ביצוע פסק הדין, עלולים הם שלא לקבל לידיהם את הסכום שנפסק להם בבית משפט קמא, בשל פעולות המבקשים, ובכלל זה, ריקון נכסי המבקשות 1-3 על-ידם והעברת נכסיהן לאחרים.

6.         נראה כי במקרה דנן יש מקום לאזן בין האינטרסים המתנגשים - האחד, זכותם של המבקשים להבטיח כי יוכלו להיפרע מהמשיבים, במידה ויתקבל ערעורם, והשני, צמצום הפגיעה המשיבים, אשר יש לזכור כי בסופו של דבר, זכאים הם לאשר נפסק לזכותם בפסק דינו של בית משפט קמא עד להכרעה אחרת בערעור, אם בכלל [ראו: ע"א 6146/00 עיריית תל-אביב-יפו נ' אהובה (ט.פ.)].

לפיכך, ואף מבחינת סיכויי הערעור, נראה כי דרך המלך במקרה דנן הינה להורות למבקשים להפקיד בקופת בית המשפט את סכום פסק הדין שנפסק לחובתם בבית משפט קמא, זאת עד להכרעה בערעור, או עד למתן החלטה אחרת.

7.         אשר על כן, אני נעתר לבקשה באופן חלקי.

ניתן בזאת צו לעיכוב ביצוע לפסק הדין, אשר תקף כמובן מכאן ואילך, ולא לכספים שכבר נגבו על-ידי המשיבים, לרבות באמצעות מימוש כספים מופקדים.

אולם, תנאי לאמור, הפקדת מלוא אשר נפסק בבית משפט קמא בקופת בית המשפט, ולא יאוחר מיום 10.1.08. לא יופקד מלוא האמור עד המועד הנ"ל, עיכוב הביצוע יבוטל. עיכוב הביצוע אינו חל ביחס להוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו בבית משפט קמא.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ"ד בכסלו, תשס"ח (4 בדצמבר 2007).